מעצר עד תום ההליכים לאחים שהסתירו אמל"ח בביתם

העוררים שלפני נעצרו ע"י כוחות הבטחון בתאריך 6.10.08 לאחר שאלו עשו חיפוש בביתם ומצאו כי החזיקו באמל"ח. בחקירתם, הודה סאאד פלנה בהחזקת רובה טוטו ורובה M-1 משנת 2003 ואילו אחיו וליד פלנה הודה כי החזיק את רובה הטוטו לאחר שאחיו סאאד בא אליו וביקש ממנו כי יסתיר אותו למשך מספר ימים.

משביקשה התביעה הצבאית את מעצרם עד תום ההליכים, נעתר ביהמ"ש לבקשה והורה כמבוקש, אולם, הסנגוריה לא השלימה עם החלטה זו ופנתה בערר לשחררם. הגם כי ביקשה לשחרר את שני העוררים, לא חלקה הסנגוריה על המסגרת העובדתית ולמעשה הסכימה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינם. אולם, בכל הנוגע לעילות המעצר סברה הסנגוריה כי היה מקום להתחשב בנסיבותיהם האישיות ולהביא לשחרורם.

במהלך הדיון בעניינם של העוררים התברר כי אין זו הפעם הראשונה בה חובש סאאד פלנה את ספסל הנאשמים. בתחילת שנת 2007 ומשנעצר ע"י כוחות הבטחון הובא עניינו לביהמ"ש אשר הרשיעו בסחר והחזקת אמל"ח. באותה עת המדובר היה ברכישת קלצ'ניקוב ורובה טוטו וכמו גם 250 כדורים תואמים. בנסיבות אלו סבור היה הסנגור כי קיימת חפיפה בין האישומים. אולם, בבחינת אמרתו של סאאד פלנה עולה כי אין המדובר באירוע חופף, אלא באירוע מתמשך. סאאד מספר כי בחקירתו המשטרתית בעת שעמד לדין בשנת 2007, הודיע אומנם כי מסר את רובה הטוטו לרש"פ, אולם, כך סיפר עתה באמרתו המשטרתית, לא היו הדברים אמת וכי למעשה הוא המשיך והחזיק בנשק עד עתה.

בנסיבות הקיימות דומני כי אין סאאד פלנה יכול להלין אלא על עצמו. הברור העובדתי מצביע באופן חד משמעי על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית הנקייה משאלות ותהיות, ואילו מכלול נסיבותיו האישיות אינו מאפשר התחשבות מיוחדת. לא רק נשללה על הסף טענת הסנגוריה בדבר חפיפת האישומים, אלא אף התברר כי גזר הדין שהושת על סאאד בעניין דלעיל אף הניח על צווארו אבן רחיים בדמות מאסר על תנאי בר הפעלה.

יחד עם זאת, באשר ל וליד פלנה, קיימת תחושה כי לטענתה של הסנגוריה לשחררו יש על מה שתסמוך. אין המדובר בהחזקת נשק לזמן ארוך, אין נסיבות לחומרה ויתכן גם, כי בסופו של דבר לא ידע וליד באופן חד-משמעי וברור כי ידע מלכתחילה מה הוא מסתיר.

חרף האמור לעיל, והגם כי לכאורה עניינו של וליד נקשר להחזקה קצרה בנשק, לא תהיה בנסיבה זו כדי להכריע את הכף ולא יהיו במכלל נסיבותיו כדי להביא לשחרורו. פסיקת ביהמ"ש הצבאי לערעורים היא עקבית וברורה, כי המחזיק באמל"ח אחת דינו להיעצר עד תום ההליכים. המדובר בכלי נשק לכל דבר ועניין כשבהעדר נסיבות מיוחדות יצביע על מסוכנות המחזיק בנשק ועל החשש כי ימלט מאימת הדין לכשישוחרר.

וכשבא לסכם את עניינו של וליד החליט ביהמ"ש כי:

" בנוסף, ואף על פי שהנאשם לא הואשם בכך בכתב האישום הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנאשם קיבל הנשק לידו בנסיבות אשר היה ברור לו כי המטרה לכך היא להסתירו מפני כוחות צה"ל, אשר מחפשים אחריו. זאת ניתן ללמוד מהעובדה כי לטענת הנאשם הנשק הובא לו בחצות הלילה, היה מוחבא בתוך קרטון ירקות, מכוסה בשמיכות והוא התבקש להחביאו אצלו למשך מס' ימים. גם הנאשם בחקירתו הודה כי הוא סבר כי הדבר נעשה על מנת למנוע מכוחות צה"ל לתפוס את הנשק לאחר שעצרו את דודו. נסיבות אלו מלמדות אף על חשש של שיבוש הליכי משפט מצידו של הנאשם. יצוין כי התנהגותו זו של הנאשם שומטת אף את הקרקע תחת טענתו של הסנגור בדבר אופיו ה"תמים" של כלי הנשק בעיני הנאשם. אין להתעלם אף מהעובדה כי מקום מגוריו הינו באזור דבר שמקים שש טבוע מפני הימלטות מהליכי שפיטה או משפט. "

לנוכח כל המקובץ בנסיבות הקימות, אין לי אלא לקבוע כי לא שגה ביהמ"ש בהערכתו, הן בכל הנוגע למסוכנות האוחז באמל"ח והן בכל הנוגע לחשש מפני הימלטות מהדין אם ישוחרר. הן כשמדובר בעניינו של וליד והן כשמדובר בעניינו של סאאד על כן, אינני סבור שיש להתערב ולשנות את פסיקתו. קל וחומר משמדובר במי שעבר קודם בעניינו.

אשר על כן, אני דוחה את שני העררים גם יחד.

ניתנה היום, 30 בנובמבר 2008, ג' בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: לש+עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: